הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  תא"ל (מיל) הדר קמחי  
   
 

תא"ל מיל הדר קמחי

קורות חיים

יליד 1929 עין חרוד, התגייס לכוחות הביטחון ב1947, משנת 1948 בחיל הים,

נגישות לנושא אסון הדקר - בזמן שהדקר אבדה בהפלגת הבכורה של הצוללת מאנגליה לארץ בינואר 1968 היה מפקד שייטת הצוללות בדרגת סא"ל.

 

תקציר ההרצאה – אסון הדקר 25/1/1968

 

הצוללת דקר מדגם צוללות T  בריטית ממלחמת העולם השנייה נרכשה עם עוד שתי צוללות מאותו דגם (ליוויתן ודולפין) דור שני בחיל הים שהחליף את (תנין ורהב). דקר כאחיותיה שודרגה ע"י הבריטים לאחר המלחמה.

 

דקר אמורה הייתה להפליג מגיברלטר לחיפה בצלילה רצופה, בחלקה בשינור (בעומק פריסקופי ע"י מנועי הדיזל עם צינור השנורקל לכניסת אויר למנועים) ובחלקה בצלילה על מנועי החשמל בעומקים שונים.

התקשורת של הצוללת למפקדה הייתה במתכונת האנגלית (פעם ביום שידור שמכיל דיווח מצב, מיקום ותכנית, ובנוסף כל 6 שעות הקמת קשר קצרצר של קיימות)

במתכונת הזו עברה הדקר מגיברלטר ועד מעבר לפינה הדרום מזרחית של כרתים.

 

תקשורת דווח המצב של 0600 בבוקר לא הגיעה והפעילה בהדרגה חיפוש על מימי רחב ממדים של מנגנון החיפוש וההצלה הבינלאומי במזרח ים התיכון.

 

שנה לאחר אובדן הצוללת נחת מצוף ההצלה של הצוללת  בחוף חאן-יונס ונלקח לבדיקות ע"י ועדת חקירה שמונתה לכך בחיל הים. הממצאים העיקריים היו:

המצוף לא ירד מתחת ל300 מטר, המצוף ניתק מהכבל שאיליו הוא קשור לא יותר ממספר שבועות עד שנחת בחוף.

 

על סמך נתונים אלו וההבנה שזרם הים לחאן יונס הוא לאורך החוף הסתמן חוף אלכסנדריה כאזור ממנו הגיע המצוף, ולשם כוונו החיפושים.

מספר שנים לאחר מכן מונתה ועדה חדשה, וזו נשענה על מחקר שזה עתה הסתיים שמוכיח שתנועת המים שונה ולחאן-יונס אמור להגיע חומר מאזור אבדן הקשר. החיפושים התמקדו בשני כוונים: הראשונה במים העמוקים על נתיב ההפלגה – הרזולוציה בטכנולוגיות שהיו קיימות לא הספיקו לגילוי גופי כלי שייט. השנייה באזורים רדודים עד 300 מטר ברדיוס שמאפשר לצוללת להגיע לחיפה בזמן, (בדווח הצוללת לאורך המסלול היא הקדימה בשני ימים את התכנית)

לאחר שנסרקו אזורים אלו ללא תוצאות סיימה הועדה. בסמיכות זמנים פותח ציוד שהוכח בגילוי הטיטניק בעומק קרוב ל 3 ק"מ, ועדה חדשה שהוקמה שכרה את שירותי אותה חברה לחיפוש בסונר נגרר שפותח על ידה, והצוללת אכן נמצאה על נתיב ההפלגה בעומק 2900 מטר יותר מ 30 שנה מאז אבד הקשר איתה.

האסון התרחש כאשר הצוללת הייתה בעומק פריסקופי בשייט בשנורקל, אנחנו יודעים לתאר את מהלך הצוללת לעומק קריסה (כ..250 מטר) ומשם ועד הקרקע, איננו יודעים בוודאות מה היה הגורם לשקיעת הצוללת לעומק הקריסה, קרוב לוודאי פריצת מים - רק קרוב למדי   

 

תא"ל מיל הדר קמחי

 נגישות לנושא מילוט 5 הספינות מהאמברגו בשרבורג – היה מפקד שייטת ספינות הטילים ש 5 הספינות היו חלק ממנה, ופיקד על מבצע מילוט הספינות

תקציר ההרצאה – מילוט הספינות משרבורג

בצרפת שהייתה בזמנו ספקית הנשק כמעט היחידה בנתה המספנה בשרבורג ספינות שתוכננו בגרמניה ואמורות היו להצטייד בארץ במערכות חימוש כולל טילי ים ים "גבריאל" מהתעשייה האווירית.

בשנות השישים עם סיום המלחמה באלג'יריה הוביל דגול (כנגד התנגדות פנימית) להתרחקות מישראל והתקרבות לעולם הערבי. ובדצמבר 1968 ניצל פעולת תגמול בשדה התעופה בבירות להרחבת האמברגו מ 1967 לאמברגו כללי והספינות בתוכו.

בהטלת האמברגו היו בארץ 5 מתוך 12 ספינות, ספינה 6 יצאה יום קודם וספינה 7 הצליחה לחמוק בטרם הגיעה ההוראה לשרבורג ולהתחבר לספינה 6 בגיברלטר.

5 ספינות בשלבי בניה שונים היו טרף לאמברגו, ההשקה האחרונה לדצמבר 1969 . 

לאחר צאת הספינה השביעית הזמין האדמירל הצרפתי את המפקד הישראלי ובמעמד קציני המטה הופסק באחת השירות שנתן הצי כמעגן וכבסיס לוגיסטי

אחת אחר השנייה כל 3 חודשים הושקו 5 הספינות לנמל האזרחי ובמקביל נרקמו התכניות להחתים את הועדה הצרפתית על שחרור האמברגו ולהכין את הספינות, הצוותים ואניות התדלוק להפלגה רצופה ללא שירותי נמל ישירות לישראל.

תכנית ההטעיה הצליחה והביאה עם השקת הספינה האחרונה באמצע דצמבר 1969 לחתימה על השחרור, במקביל חיל הים השלים את הכנותיו ובליל 24 לדצמבר נשארה "רק" בעיית הים הסוער בעצמה 9+ במסלול ההפלגה.

מפקד המבצע העריך שכל עוד גלי הים הגדולים והרוח באותו כוון, מסוכן מדי לספינות ודחה את היציאה לתוך הלילה בתקווה שהרוח תשנה כוון כפי שקרה ב 8 מתוך 9 סערות קודמות, ואם לא אז - או שיצא למחסה בחוף האנגלי או שידחה את היציאה ביום נוסף, שתי אלטרנטיבות גרועות.

בחצות שינתה הרוח כוון (כמצופה) והספינות יצאו להפלגה שהייתה מאבק קשה עם הים הסוער, התקשורת בין הספינות בפנסי איתות וסימנים מוסכמים של פנסי ראשי התרנים ובווקי-טוקי צעצוע ובנווט אסטרונומי שלוקה בחסר בים סוער.

5 הספינות תדלקו בים פעם אחת בקרבת גיברלטר ופעם שנייה ליד האי למפדוזה בקרבת מלטה, ב 31/12/1969 בשעה 19:00 נכנסו בכוחות עצמן לנמל הקישון וכיבו את המנועים לאחר 162 שעות פעילות.

  

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן